גמרא
פירוש
מָנֶה אֵין כָּאן מַשְׁכּוֹן אֵין כָּאן אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן אקִידְּשָׁה בְּמַשְׁכּוֹן מְקוּדֶּשֶׁת הָתָם בְּמַשְׁכּוֹן דַּאֲחֵרִים וְכִדְרַבִּי יִצְחָק.
דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק במִנַּיִן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ד:י״ג} וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה אִם אֵינוֹ קוֹנֶה צְדָקָה מִנַּיִן מִכָּאן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן.
בְּנֵי רַב הוּנָא בַּר אָבִין זְבוּן הָהִיא אַמְתָּא בִּפְרִיטֵי לָא הֲווֹ בַּהֲדַיְיהוּ אותיבי נְסָכָא עֲלֵיהּ לְסוֹף אִיַּיקַּר אַמְתָּא אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי אֲמַר לְהוּ פְּרִיטֵי אֵין כָּאן נְסָכָא אֵין כָּאן.
גכולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
(קונטרס אחרון) ע״ב גמרא מנה אין כאן משכון אין כאן ומשמע מל׳ רש״י ומסקנת התוספות דה״ה במתנה נמי לא מהני משכון כיון שלא נגמר החיוב בדיבור וכן הוא בפוסקים ונלענ״ד שאם אמר בלשון חיוב חייב אני לך מנה ונתן לו משכון חייב דלא גרע מחייב אני לך מנה בשטר דהא לא שייך כאן משטה אני בך ואפשר דאפילו בלא״ה לא פסיקא מילתא דבמתנה פטור כיון דסמכה דעתה ובכמה דוכתי אשכחן דהיכא דסמכה דעתה קונה בדיבור וצ״ע: בד״ה מנה אין כאן כו׳ פירוש ואינה מקודשת לפי שהאשה נקנית בכסף והכסף אינו בעין כו׳ עכ״ל. לכאורה נראה דכוונתם בזה דכיון דהכסף אינו בעין נהי שנתחייב ליתן לה אכתי הו״ל כמלוה דאינה מקודשת וכ״כ הרשב״א ז״ל אלא דלפמ״ש לעיל בההיא דהמקדש במלוה דף ו׳ ע״ב דלמאי דמשמע שם מלשון רש״י ז״ל טעמא דהמקדש במלוה אינה מקודשת היינו משום דדעתה אמעות המלוה שהוא בעין ובההיא כבר זכתה משעת הלואה שלא ע״י קידושין ולפ״ז לא שייכא האי טעמא הכא וא״כ אי ס״ד דעל ידי המשכון נתחייב במנה היה ראוי לומר שתתקדש כאן ע״י שנתחייב בעיקר המנה וליכא למימר בכוונת התוספות דנחתו הכא לההיא סברא דמסקו דבמתנה נמי לא מהני כלל וצריך להחזיר המשכון א״כ למה הוצרכו לפרש כאן לפי שהאשה נקנית בכסף והכסף אינו בעין ותיפוק ליה שאין כאן כסף כל עיקר אע״כ דאכתי לא נחתו להאי סברא אלא מילתא דפסיקא קאמרי דלענין קידושין בלא״ה פשיטא דלא הוי קידושין אא״כ אמר זכי בגוף החפץ דאפילו לסברת רבינו חיים בשם ר״ת דבמתנה אם אמר אל תחזיר לי המשכון עד שאתן לך המנה מעכב המשכון עד שיתן דמים אפ״ה באשה אינה מקודשת משום שהכסף אינו בעין וכמ״ש הרשב״א ז״ל דהו״ל כמלוה וסברי דטעמא דמלוה נמי לפי שאינו בעין. יהו לפי שיטת רש״י דלעיל צריך לפרש הכא כמסקנת התוספות כאן שאין כאן חיוב כסף כלל ואפילו במתנה נמי לא מהני וצריך להחזיר המשכון דאינו מתחייב בדבר שלא היה חייב בדיבור בעלמא ומה שנתן המשכון הוי כנתינה בטעות כיון דאזיל ליה חיוב המנה וכן משמע קצת מלשון רש״י ז״ל שכתב שאין המשכון מתנה אלא דבר״פ הנושא כתבתי דכל היכא דסמכא דעתיה דמקבל אדם מתחייב בדיבור וא״כ קשיא ההיא דהכא אע״כ דלא דמי קידושין למתנה ועיין בפ׳ הנושא. ועיין בר״ן ובחידושי הריטב״א ז״ל שכתבו פירושים אחרים בזה ועיין עוד בסמוך ודו״ק: בא״ד שאין המשכון תחת הכסף כיון שלא ישאר ביד האשה עכ״ל. ואע״ג דבמשכון ביד אחרים מסקינן דמקודשת אע״ג שלא ישאר ביד האשה מ״מ שאני התם שהיה לו לבעל המשכון זכות בגוף המשכון מחמת הלואה ראשונה וקנוי לו מדר׳ יצחק א״כ הקנה לה אותו הזכות לגמרי משא״כ הכא דלא זכתה בגוף החוב בדיבור בעלמא א״כ אפילו את״ל שזוכית בגוף החוב ע״י נתינת המשכון לחוד אכתי אינה מקודשת לא מצד החוב שאינו בעין ולא מחמת המשכון כיון שאין כוונתו לזכות לה גוף המשכון כנ״ל כוונת התוספות ודו״ק: בא״ד וכמו כן אם אדם אומר לחבירו אתן לך מנה כו׳ ואין לחלק בין מתנה לקידושין עכ״ל. כבר כתבתי דלכאורה אין לשון התוס׳ מקושר היטב דלפמ״ש הטעם שתחלת דבריהם לפי שאין אשה נקנית בכסף לפי שאינו בעין משמע דמשום דהו״ל כמלוה וא״כ ודאי יש לחלק בין קידושין ומכירת שדה דהיינו עובדא דזביני דאמת׳ דבסמוך דדמי נמי לקידושי אשה ובין ענין מתנה דלפי האי טעמא זוכה במתנה על ידי המשכון ולא שייך לומר מנה אין כאן משכון אין כאן דאיכא למימר כיון דיהיב משכון מסתמא גמר ומקני ולא גרע מחייב אני לך מנה בשטר וכדמשמע להדיא מל׳ הרא״ש ז״ל בשמעתין דיש מחלקין בין קידושי אשה ומכירת שדה ובין מתנה משום האי טעמא דאשה ושדה בעינן כסף בעין. אלא דשפיר יש ליישב לשון התוס׳ דמילתא דפסיקא נקטי כמו שכתבתי בסמוך דבאשה פשיטא דבכל ענין אינה מקודשת אא״כ אמר זכה בגוף החפץ ומה״ט שכתבו שאינה מקודשת מצד המשכון כיון שאין כוונתו לזכות לה גוף המשכון מש״ה כתבו דכמו כן פשיטא להו דבמתנה שאמר אתן לך ונתן משכון סתם דלא זכה במתנה ע״י משיכת המשכון כיון שהלה לא זיכה לו גוף המשכון אלא על המנה שאמר אתן אמרינן מנה אין כאן משכון אין כאן דבהא אין לחלק בין קידושין למתנה ולא דמי לחייב אני לך מנה בשטר כיון שאין המשכון תחת הכסף ממש וע״ז כתבו דאומר רבינו חיים בשם ר״ת דהיכא שאמר אל תחזיר לי המשכון עד שאתן לן מנה דבכי הא ודאי זוכה במנה ומתחייב ליתן המנה ואם לאו מעכב המשכון כמו שהתנו דכל תנאי שבממון קיים ולא הו״ל דברים בעלמא כיון שמסר לו המשכון על חיוב זה בפירוש גמר ומקני. אלא דאפ״ה לא מהני בקידושין דסוף סוף אין הכסף בעין והו״ל כמלוה כמו שכתבו בתחילת דבריהם. וזה נ״ל נכון בכוונת התוס׳ והשתא אתי שפיר לפירוש ר״ת דלא תיקשי מאי מקשה רבא לר׳ נחמן מההיא דקדשה במשכון מקודשת ואמאי לא מוקי לה כגון שאמר אל תחזיר המשכון עד שאתן לך המנה אע״כ דלר״ת נמי לא מהני בקידושין כדפרישית והא דלא מוקי לה כשאמר וכי בגוף המשכון דלשון קדשה במשכון לא משמע הכי כן נ״ל ודו״ק: בד״ה משכון דאחרים וכדר׳ יצחק כו׳ ובד״ה מנין לבע״ח שקונה משכון. עיין בזה בל׳ הרא״ש ז״ל בשמעתין באריכות וכבר כתבתי בזה מה שנלע״ד בפ׳ השולח דף ל״ז והעליתי דבכל מה שהוא לטובת המלוה אם רוצה לזכות גוף המשכון עדיף טפי משכנו בשעת הלואתו משלא בשעת הלואתו ובתרווייהו מקודשת והיינו דמשני הכא סתם במשכון דאחרים ולא מסיק דאיירי במשכנו שלא בשעת הלואתו אע״כ בכל ענין מקודשת ודוקא לענין אחריות י״ל דשלא בשעת הלואתו מתחייב באחריות כיון דלגוביינא שקליה משא״כ במשכנו בשעת הלואתו אינו מתחייב באחריות דאפשר שלא נתכוין לזכות עדיין כמ״ש שם בתוס׳ טעם לשבח וסיוע גדול מצאתי לדברי בחידושי הריטב״א ז״ל בשמעתין ותלי״ת שכוונתי לדעת הגדול ברוב הדברים שכתבתי שם עיין עליו: (קונטרס אחרון) תוספות בד״ה משכון דאחרים וכדר׳ יצחק. כתבתי דלענ״ד דלעולם אם המלוה רוצה לזכות בגוף המשכון עדיף טפי משכנו בשעת הלוואתו משלא בשעת הלוואתו משא״כ לענין אחריות דהוי ריעותא דמלוה משכנו שלא בשעת הלוואתו הוי טפי ברשות המלוה בעל כרחו וכמו שהארכתי בפ׳ השולח ונתיישבו כמה קושיות שהקשה הש״ן בח״מ סי׳ ע״ב וכן משמע להדיא מלשון הריטב״א ו״ל בחידושיו: בד״ה צדקה מנין כו׳ ויש מפרשים דלא מיקרי צדקה אלא הנותן משלו כו׳ עכ״ל. ויתיישב יותר לפמ״ש בפ׳ השולח בחידושינו דעיקר מימרא דר׳ יצחק אינו אלא לאתויי ראיה דשייך קנייה במשכון אע״ג שאינו זוכה בגוף המשכון אלא על תנאי אם לא יתפרע דלא תימא דלא מהני שום קנין במשכון אלא שלא יעשה מטלטלים אצל בניו וע״ז מייתי שפיר ראיה מדכתיב ולך תהיה צדקה ואי לא שייך ביה שום קנין לא הוי צדקה מה שמחזיר לו דדידיה קא מהדר ליה כן נ״ל ודו״ק: בד״ה אם היה סלע שלה פי׳ בקונטרס כו׳ עד סוף הדיבור. ולענ״ד נראה ליישב שיטת רש״י ז״ל ותחלה אפרש דלא משמע ליה לרש״י לפרש כמסקנת התוס׳ דהכא אין הטעם תלוי בקנין אלא משום דסמכא דעתה דנהי דהכי הוא אכתי אמאי מקודשת הא בעינן שיגיע הכסף קידושין לרשותה דמה״ט קרוב לו אינה מקודשת ואע״ג שהרא״ש ז״ל מפרש כל הסוגיי׳ דהכא שנתן אח״כ לתוך חיקה היינו לשיטת התוספות מ״מ לרש״י ז״ל לא ניחא ליה לפרש כן ונהי דבדאמרה תן לפלוני מקודשת משום דבשליחותה קעביד ועוד דעיקר קידושין בזה משום דמטי הנאה לידה ממש ומה״ט מקודשת כשאמרה תן לכלב אם היה שלה משום דמטי הנאה לידה משא״כ בתן ע״ג הסלע דהיינו כסף ממש ודאי צריך שיתן הכסף לרשותה לכך הוצרך רש״י לפרש דחצירה קונה לה דמשום ידה או משום שליחות איתרבאי כדאיתא בגיטין והא דמיבעיא ליה לר׳ ביבי בחצר של שניהם היינו לפי מה שפירשתי בריש פ׳ הזורק בשיטת רש״י דע״כ הא דבגיטין וקידושין מהני כשנתן לתוך ד׳ אמות שלה וכן ביכולה לשומרו אפילו מאה אמה כולהו מדאורייתא נינהו דילפינן מריבוייא דזנתן מ״מ דביכולה לשמור נמי סגי ואיתקש הווייה ליציאה וא״כ הכא בסלע של שניהם מספקא ליה שפיר לרב ביבי דאפשר דנהי דבממון לא מהני כמ״ש התוספות מסוגייא דפ׳ הספינה מ״מ ייל דקידושין שאני כיון דיכולה מיהא לשמרו ואע״ג דבפ׳ הזורק מסקינן דשניהם יכולין לשומרו הוי מחצה על מחצה ומסקינן וכן בקידושין היינו ברשות הרבים דוקא או ברשות שאינו שלה כלל דלא תליא אלא ביכולה לשמור אבל ברשות שלה לא מגרע שמירה דידה כמ״ש הרמב״ם ז״ל להדיא בפ״ד מהל׳ אישות אע״ג דבגיטין לא מהני היינו משום חומרא בעלמא כדאי׳ שם ועיין בא״ע סי׳ ל׳ ובב״ש סעי׳ קטן ד׳ וס״ק ו׳ א״כ היינו ספיקא דר׳ ביבי בחצר של שניהם כן נ״ל נכון בשיטת רש״י דאזיל לשיטתו בפ׳ הזורק וכן מבואר להדיא שהיא שיטת הרמב״ם ז״ל דבפ״ד מהל׳ אישות פסק דבזרק קידושין גמורים לחצר של השנים הוי ספק קידושין וע״כ היינו משום שמפרש בענין זה איבעיא דר׳ ביבי כן נ״ל ועיין בלשון הרא״ש ז״ל ובחידושי הרשב״א והריטב״א ז״ל וממסקנת הרשב״א ז״ל נראה ג״כ דקאי בשיטת רש״י ז״ל אלא ר״ל בענין אחר והנלע״ד כתבתי ודוק היטב: (קונטרס אחרון) תוספות בד״ה אם היה סלע שלה מקודשת פי׳ בקונטרס דחצירה קונה לה ולא נהידא כו׳ וכתבתי ליישב שיטת רש״י ז״ל בטוב טעם דאזיל לשיטתו בפרק הזורק וכמ״ש שם בחידושי ושכן הוא שיטת הרמב״ם ז״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush